רבים מהמנהגים, הטקסים והמסורות שכלולים בהלכה הרבנית – מקורם בטקסים אליליים. אין כאן כל פלא, שהרי בין מייסדי ההלכה היו גויים שהתגיירו בהתאם לגיור הרבני. הרב המפורסם והמשפיע ביותר בתלמוד הוא רבי עקיבא. על שמו נקראת תנועת הנוער בני עקיבא, בשל השפעתו העצומה על עיצוב ההלכה. הגדוּלה שמייחסים לו הגיעה לידי כך שלפי המסורת, משה עצמו טען שהתורה הייתה צריכה להיות מוענקת על ידו.^[1] והנה, אותו עקיבא עצמו היה בנו של גר בשם יוסף^[2] ואף נאמר עליו:

כאשר סיסרא בא על יעל היא נכנסה להריון שכתוצאה ממנו נולד ילד שמצאצאיו נולד רבי עקיבא (ד"ר גלעד חסקין).^[3]

התורה מלמדת שגם כשמדובר בבן של גרים, אין לו חלק בקהל ישראל במשך שלושה דורות לפחות.^[4] עקיבא היה דור ראשון או שני של גרים ולכן, לפי התורה הוא נחשב גוי לכל דבר ואינו נמנה עם עדת ישראל. דהיינו, עמוד התווך של התורה בעל-פה, מי שאחראי על חלק גדול של עיצובה ומעמדה, היה גוי.

הזוג שמעיה ואבטליון הם דוגמה נוספת. לפי חז"ל השניים היוו חוליה חשובה בהעברת התורה שבעל-פה במרוצת הדורות. מסתבר ששניהם היו גרים, כלומר, גויים.^[5]

גם רבי מאיר, מגדולי התנאים בתקופתו, היה גוי כשר למהדרין.^[6]

התורה "שבעל-פה" איננה יהודית, אלא פרי עטם של גויים. היש פלא שהטקסים והמנהגים של ההלכה שבעל-פה מקורם בגויים גם כן?

_{[1] מנחות כ"ט ע"ב.
[2] רמב"ם, הקדמה למשנה תורה ט.
[3] https://tinyurl.com/wbgaosl
[4] דברים כ"ג 9.
[5] גיטין י"ז ע"ב.
[6] רמב"ם, הקדמה למשנה תורה, ט.}